בעסק/מפעל/בית מלאכה קטן הבעלים יהיה בדרך כלל בעל הסמכות והאחריות הישירים למרבית ענייני הניהול והנושאים המכריעים להישרדות העסק. הבעלים יהיה גם הגורם מכריע בקביעת המדיניות המקצועית והחברתית בעסק, כולל זו הרלוונטית לבטיחות ולבריאות תעסוקתית, ובאחריותו לדאוג לעובדיו בכל דבר הקשור לבריאותם, ביטחונם ובטיחותם, ולרבות, נעלי עבודה ועד נוהלי עבודה. רבים מבעלי העסקים הקטנים רואים את בטיחות הבריאות העובדים כחלק ברור ומובן של האחריות המקצועית של העובדים עצמם, על עצמם. ניתן לייחס גישה זו למחסור במשאבים וכ"א ייעודי, ומכאן הרצון של הבעלים להימנע מעיסוק בנושאים אלה משיקולי עלות וכדאיות.
בארגונים קטנים ערוצי התקשורת אישיים ומידיים. בין הבעלים והמנהלים בעסק ובין העובדים קיים לרוב קשר אישי וישיר, וניתן ליישם פתרונות פשוטים גם בנושאי בטיחות ובריאות כמעט מיידית. לעומת זאת, עובדים בעסק קטן עלולים להיחשף ללחץ אישי וחברתי לעבוד גם בתנאי בטיחות ירודים, וברמת סיכון גבוה יותר, משיקולי עלות ותועלת של העסק ולטובתו. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתפשרות על ציוד מגן בסיסי, כמו, נעלי עבודה, ציוד מגן וציוד בטיחות ייעודי ועד שעות עבודה, עבודה עם חומרים מסוכנים ו/או בתנאים מסוכנים שלא לפי החוק, או התקן.
כל עובד, בכל סוג של עסק, חשוף לגורמי סיכון רבים בסביבת העבודה. רמת החשיפה משתנה מתחום לתחום ומעסק לעסק, בשל גורמים ונסיבות שונות.
החשיפה לגורמי הסיכון השונים, לדוגמה, חשיפה לחומרים מסוכנים, כימיים, או ביולוגיים, או, חשיפה לסיכון גופני, או ארגונומי, עלולה לגרום למחלות תעסוקתיות ולנזק קבוע. נוהלי עבודה לקויים, או, חוסר בציוד מגן ואמצעי מגן, כמו נעלי עבודה, ביגוד מגן, משקפים וכד' ועד ציוד ייעודי כמו מסננים, עמדות מיגון וציוד אחר העלולים לגרום לתאונות. החשיפה לסיכון ומספר גורמי הסיכון, משתנה בהתאם לגודל המפעל ולמורכבות הפעילויות המבוצעות בו.
ניהול טוב של בטיחות ובריאות תעסוקתית של העובדים בכל עסק, יהיה בראש ובראשונה היכולת לזהות ולהגדיר את גורמי הסיכון. על בסיס אלה ניתן לבצע הערכת סיכונים והכנת תוכנית פעולה בטיחותית ובריאותית עבור העובדים. תוכנית כזו תכלול כמובן גם נספח ציוד ואביזרי בטיחות, בצורה מפורטת ביחס לכל תפקיד, תחום ומשימה, החל מהציוד הבסיסי לכל עובד, נעלי עבודה, בגדי עבודה וציוד מגן אישי, ועד ציוד מגן ייעודי מקצועי וכמובן פרק של נוהלי עבודה.
במחקר שנעשה בעסקים בענף מוצרי העץ, נמצא כי העובדים כלל לא היו מודעים לרבים מגורמי הסיכון וכן למגוון אמצעי בטיחות ומניעת סיכון אפשריים (החל בהסרת סיכונים, או, החלפתם, שימוש יעיל באמצעים הנדסיים, וכלה בהדרכת עובדים, או התקנת שילוט ותוויות אזהרה ואמצעי מגן אישיים). בשל מחסור באמצעים וידע, ההגנה לעובדים התבססה על שימוש בחלקי ציוד מגן אישי (אם אכן נעשה שימוש בציוד והוא לא הוסר בגלל אי-נוחות) והדרכת עובדים חלקית וחסרה. לכן, תוכנית עבודה מעשית לבטיחות ובריאות תעסוקתית במפעלים קטנים צריכה להיות רלוונטית, איכותית, כלכלית וישימה, ויש להטמיע אותה בתמיכה מקצועית חיצונית לאורך זמן.
